כשהגעתי לפריז השנה, לראשונה בחיי, רציתי להיות מופתעת. רציתי לראות אם פריז תתממש להיות הפריז שדמיינתי לי אותה בראש, אם הריח שלה יהיה כמו שדמיינתי אותו, אם בסמטאות שלה ילכו אנשים כמו בפריימים של הבמאי גודאר, אם היא תהיה מלאת פריזאים חבושים בארט ושפם אינטלקטואלי, אם הקרואסונים יצדיקו את שמם. רציתי לגלות אותה כמו שמגלים עיר זרה, בצעדים מדודים על מדרכות שיפתיעו אותי במרווחים שבין הבלטות ויקשו עלי את ההליכה. כי חוץ מהקולנוענית חובבת האירופה שאני, אני גם נושאת עימי מגבלה. אני נעזרת במקל הליכה ומתקשה בהליכות מרוחקות, עקב תאונת דרכים קשה שעברתי בילדותי.
אז הנה 5 דברים שגיליתי במהלך הטיול בפריז שיכולים לעזור ללא מעט אנשים בעלי מוגבלויות.
טיפ 1: אל תשכחו את כרטיס הביטוח הלאומי
לנסיעה נסעתי עם שמש – העוזרת האהובה שלי, ולקחתי איתי למסע קלנועית שתעזור לי לגמא מרחקים. וגם, כך מסתבר, אסור לשכוח את כרטיס הביטוח הלאומי- כרטיס שבישראל נושא הקלות מסוימות, אבל בפריז זה היה חגיגה של ממש. במוזיאונים, בעמידה בתורים את זכאית פשוט לדלג לראשית התור, שולפים הכרטיס ויש כניסה לך ולמלווה. לעיתים קרובות זה בחינם או בהנחה.
טיפ 2: מלון פריזאי ונוח למתקשים בהליכה
מלון Louis II – לא רחוק מכנסיית סן סולפיס ברובע ה-6 בפריז. מקור תמונה אתר המלון.
בגלל הצורך במלון נגיש, כשחיפשתי מלון, היה חשוב לי שיהיה קטן כמו שאני אוהבת ונגיש כמו שאני צריכה. לומר, בלי מדרגות ועם מקלחת. מצאתי מלון מתוק ונגיש כזה עם צוות נהדר ברובע הצרפתי סן ז'רמן שבגדה השמאלית. חשוב לציין שבאופן עקרוני הוא לא נגיש לכיסאות גלגלים, אך לצרכיי הוא היה נהדר. כמו כן מנהלי המלון הם אנשים מקסימים ועזרו לי למצוא קלנועית במחיר זול בהרבה ממה שמצאתי כשחיפשתי בגוגל.
שמו של משכיר הקולנועית הוא רוז'ה:
טלפון: 0143282270
אימייל: contact@monscooterpmr.fr
שם המלון הוא Louis II
טיפ 3: האוטובוסים בפריז מותאמים לבעלי מוגבלויות
התחבורה הציבורית בעיר מורכבת ממטרו ומאוטובוסים. למטרו שידוע במדרגותיו ובחוסר נגישותו פשוט לא התקרבתי. הבנתי שיש אי אלו תחנות נגישות, אבל פשוט העדפתי להתעלם מהמטרו וזה לא גרע לי מחוויית הטיול, או כך אני מעדיפה לחשוב. נסענו באוטובוסים, בהם יש שיטה נהדרת: האוטובוס מתקרב לתחנה, את מנופפת בידך לנהג והוא פשוט עוצר את האוטובוס בתחנה ורמפה אוטומטית נשלפת עבורך. בברלין למשל, הרמפות הן ידניות שזה ככ מיושן ומסורבל. בדרכים נעזרנו בגוגל מפות שהדריך אותנו לגבי התחבורה והקווים הנגישים והנכונים. אמנם במוניות היקרות היו נהגים נחמדים, שאפילו שלא דברו אנגלית הסכימו לעזור לקפל הקלנועית, אבל באוטובוסים היה כזה פשוט ונוח.
בשוטטות ברחובות יש בכל מדרכה, שאני ראיתי לפחות, הנמכה בצורת רמפה. אבל לפעמים המדרכות הן כל כך גבוהות וישנות, שזה שמישהו טרח ליצור בהן רמפה זה חמוד, אבל זה גם מאד מסורבל ומפחיד.
לגבי התשלום באוטובוסים לא ממש הבנתי את החוקיות . שמש העוזרת הלכה לנהג לשלם אחרי שעלינו וכל פעם הנהג נקב באוזניה סכום אחר, פעם בחינם, פעם 4 יורו לשתינו, פעם 2 לשתינו. למשל כשהגענו לסינמטק פריז, מקום מופלא לטעמי עם תערוכה מתחלפת, גבו עבורנו בכניסה 4 יורו לכל אחת מאיתנו. במקום 8 יורו עבורי והיא בחינם, כמקובל. זה אולי נשמע לכם שולי, אבל שמש אמרה שזה נתן לה הרגשה מאד נעימה, היא הרי לא שקופה.
טיפ 4: הצרפתים הם אנשים נחמדים (למרות מה שכולם אומרים)
באחד הימים אבדנו ברחובות, שזו חוויה שאני דווקא מחבבת- ללכת לאיבוד באירופה, אך משמיצינו את החוויה וחיפשנו מונית נגישה- זה היה מאד מסובך עד בלתי אפשרי. התקשרנו למלון לבקש שיזמינו לנו, אבל הגברת מלמלה משהו שננסה לקפל הקלנועית כמו שעשינו בהלוך. חמוד מצידה, אבל היינו ככ עייפות, שלקפל את הקלנועית היה למעלה מכוחותינו. בחור צרפתי חביב שעבר שם (הם כאלה חביבים! סטיגמת הצרפתים הלא נחמדים לתיירים נופצה לי כליל) והבחור התקשר לתחנה להזמין עבורנו. הוא מאד התקשה למצוא אחת, ולבסוף מצא תחנה שביקשה שנחכה חצי שעה. מזלנו שהוא התיישב איתנו לקפה, וכעבור כחצי שעה הוא יכל לענות לגברת מהתחנה שהתקשרה לומר שהיא לא מצאה מונית נגישה. סוף הסיפור היה, שויתרנו על המונית והצטרפנו אליו לערב שירה בציבור עם מקהלה מקסיקנית בלב פריז (במזרח פריז למעשה), אכלנו קרפ עם גוואקמולי, ודיברנו עם הידיים עם סטודנטים צרפתים אינטליגנטים שהפתיע אותנו שרובם בכלל לא מדברים אנגלית. זה היה אחד הערבים ההזויים והמהנים. בסוף הם ליוו אותנו לקו האוטובוס הנכון שלקח אותנו עד המלון. כך נפתרה לי סוגיית המונית הנגישה- כלומר לא ממש נפתרה.
טיפ 5: כיצד לעקוף את התור של מגדל אייפל
ואסיים במגדל אייפל, גולת הכותרת הפריזאית- רבים סיפרו לי על התורים המשתרכים לפני המגדל, תורים ששמעם יצא לשמצה. אך עוד כשניסיתי להזמין דרך האינטרנט מישראל כרטיסים, ענו לי מהאייפל שאין צורך ושיהיה בסדר אם אני אישה עם מגבלה. ואכן, כשירדנו מהאוטובוס והגענו לשטח האייפל, הגברת בכניסה מיד הפנתה אותנו לבחור שבמקומותינו מזוהה כמאבטח, ויחד איתנו הוא פשוט עבר על פני כל התורים ולקח אותנו לכניסה מיוחדת לאנשים עם מוגבלות. זה לקח פחות מארבעים שניות. המגבלה שלי התגלתה כיעילה מתמיד.
אבל פה כדאי לסייג את כל האושר הזה- כי נכון שאת התור עברנו במהירות הבזק, אבל המאבטח (היפה! איזה גברים יפים יש שם) אמר לנו שנוכל לעלות רק עד לקומה השנייה, קומת המסעדה והסובינירים מפני שלנכים אסור לעלות עד למעלה מחשש שתהיה תקלה במעלית. דבריו כמובן מאד הרגיזו אותי ורציתי להתקומם, אבל כשהגענו לקומה השנייה כבר הרגשתי סחרחורת מהגובה ונשארתי בשקט לקנות מגנטים וקרפ. אני לא בטוחה שמותר להגיד דבר כזה לפרנקופילים, אבל אני מודה שמגדל אייפל אכזב אותי, ושהוא שמן ונמוך ממה שתמיד דמיינתי אותו ואת הייצוג שלו.
אבל פריז לא אכזבה, היא הייתה נהדרת אליי, ומסתמן שאצטרך עוד לשוב אליה שוב ושוב כדי לוודא שצדקתי.