• רונה סופר

ולהם יש גם פלאפל

דמיינו בחורה ישראלית, הולכת בעיר גרמנית, מתחבטת אם ללכת על המוכר ולאכול אוכל סיני, או אולי עוד פעם פלאפל בג'בטה אצל הטורקים בפרידריכסהיין, שמוסטפה מג'נין שעובד שם עושה כל כך טוב.



גילוי נאות- אוכל לא ממש עושה לי את זה. כלומר, אני אוהבת אוכל, מפרגנת לו, אבל כשהחברות שלי מריירות על איזה קרם ברולה, אני רק מלקקת בנימוס את השפתיים. חבר הזהיר אותי בהתחלה שלא ממש יודעים כאן לעשות אוכל טוב, ושהשירות מחריד. אבל בכל זאת, אמרתי לעצמי שאני פה במסע קוסמופוליטי בשליחות לאומית וזה. אז יאללה נטעם משהו, הרי תכלס כולם פה יושבים כל היום בבתי קפה ובמסעדות.

נתחיל בזה שברלין מלאה מהגרים. וככזו, היא מלאה במטבחים של מהגרים. מטבח ויאטנמי מעולה, מטבח סרי לנקי שמזכיר הודי, מטבח סיני, מטבח צרפתי, מטבח אמריקאי, מטבח לבנוני, אכלתי פה אחלה ג'חנון, כמה נקניקיות גרמניות קארי-וורסט (נקניקיות מטוגנות ברוטב קארי), בייקרי ומאפיות בכל פינה, אבל בעיקר, חברים- הפלאפל.

כשניסים גרמה שר פעם שפלאפל זה שלנו האמנתי, הייתי אז תמימה ומנומסת. אבל תכלס הייתי צריכה לחשוד כבר אז, כי מי בכלל שם בפלאפל הרבה פלפל? כשהגעתי לברלין לראשונה, חשדי התגבר. בעיר יש המון דוכני שווארמה-פלאפל-קבב, זה מוגדר פה בכלל אוכל טורקי. הם מוסיפים לזה רוטב יוגורט או גבינת חלומי, הכדורים קצת יותר אליפטיים ושטוחים, והרי לכם מעדן טורקי. העניין הוא שיש בברלין המון טורקים. בשנות השישים הייתה בגרמניה תנופת בנייה והממשלה הגרמנית עודדה עובדים טורקיים לבוא באופן זמני ולעבוד בגרמניה, רובם נשארו בגרמניה והקימו משפחות. היום הטורקים הם המיעוט הגדול והדומיננטי ביותר בברלין וגרמניה וטורקיה הם הכי אחוקיות. לגבי הטורקים, לפחות המבוגרים שבהם, הם בכלל לא רוצים להיטמע ולהתבולל עם הגרמנים, ושומרים על לאומיות טורקית, שוק טורקי, ומסורת טורקית.

הייתי אומרת משהו שנון על הבירה שהם שותים כאן בטירוף, שותים הרבה יותר ממים, אבל אין לי כלום. באמת. גם הגלידה שהם לא מפסיקים ללקלק אפילו בקור כלבים ובגשם שהם תכופים כאן משאירה אותי בלי מילים.  

באיזה צהריים ישבתי עם חברים ברלינאים בבית קפה עם אוכל שוויצרי על הפארק ברוזנטלר פלאץ ותהיתי. הם הודו בלי בושת פנים שאכן מטבח ברלינאי זה לא ממש מושג. כן, יש בגרמניה מטבחים מהוללים, אבל זה לרוב בפרברים של גרמניה ומחוץ לברלין. וכבר אמרו פה שברלין זו לא גרמניה. כשהקשתי עליהם, הם הזכירו לי את נקניקיות הקארי וורסט, אוכל רחוב ברלינאי, אהההה, והצביעו על הבירה המוזרה והירקרקה ששתיתי, ואמרו שזו בירה ברלינאית, BERLINER WEISSE. הם גם כתבו לי על פיסת מפית נייר כמה הטיות של המילה חזיר בכל מיני מצבי צבירה, וכמובן כרוב כבוש, והשפטצל הזה, מין פסטה מכווצת ודחוסה כזאת, וכרוב כבוש. אה, בעצם אמרנו.

אולי דלות המטבח הברלינאי קשורה לזהות הלאומית הגרמנית, לא זאת שהיטלר פילל אליה, אלא זו הברלינאית, הקוסמופוליטית, המחבקת מהגרים גם אם זה תוך ויתור הלאום בסיר.

טוב זהו. מכל הדיבורים, אני עוד רעבה.



©רונה סופר 2019

אנימציה - יו©Y